הבחירה בחומרי צינור נירוסטה נחשבת בעיקר מחמשת ההיבטים הבאים. דרישות לחומרי הידוק מבחינת תכונות מכניות, בעיקר חוזק. דרישות תנאי העבודה על ביצועי החומר נגד קורוזיה-. דרישות טמפרטורת העבודה על ביצועי עמידות החום (התנגדות לטמפרטורה גבוהה, עמידות חמצון) של החומר. צד תהליך הייצור מתמודד עם הדרישות של פונקציות עיבוד החומרים. יש לקחת בחשבון היבטים אחרים כגון משקל, מחיר וגורמי רכישה.
לאחר בחינה מקיפה ומקיפה של חמשת ההיבטים הללו, מאושרים הסימן המסחרי, הסוג, המפרט ותקן הנתונים של המחברים שנבחרו. הסימנים המסחריים הנפוצים הם 302, 303, 304 ו-305, שהם ארבעת הסימנים המסחריים של פלדת אל-חלד אוסטניטית מסוג -המכונה "18-8". גם עמידות בפני קורוזיה וגם פונקציות מכניות דומות. נקודת המוצא לבחירה היא תהליך הייצור של המחבר, אשר בתורו תלוי בגודל ובצורה של המחבר, כמו גם בכמות המיוצרת.
סוג 410 וסוג 416 ניתנים לחיזוק על ידי טיפול בחום, הקשיות היא 3545HRC ותפקוד העיבוד טוב. הם משמשים למחברים -עמידים בחום ו-עמידים בפני קורוזיה למטרות כלליות. לסוג 416 יש תכולת גופרית מעט גבוהה יותר והוא נירוסטה חיתוך חופשי. סוג 420, תכולת גופרית גדולה או שווה ל-0.15 אחוז, תפקוד מכאני משופר, ניתן לחזק על ידי טיפול בחום, ערך קשיות מקסימלי של 5358HRC, משמש עבור מחברים הדורשים חוזק גבוה יותר. 17-4PH, PH15-7Mo, יכול לקבל חוזק גבוה יותר מהרגיל מסוג 18-8 בשימוש בפלדת אל-חלד ונירוסטה גבוהה, ולכן משתמשים בפלדת אל-חלד בחוזק גבוה, מחברים.
